גז"ד לשלושה מורשעים בשוד קשישים בכפר תבור בנסיבות מחמירות ותקיפה

1.         הנאשמים בתיק זה הורשעו, על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 21.1.11, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); ותקיפת קשיש, לפי סעיפים 368ו'(א) ו- 29 לחוק.

2.         השלושה, יחד עם אדם נוסף (להלן: "האחר"), תכננו והוציאו אל הפועל שוד אלים ואכזרי, בביתם של יהודה ורויטל כהן מכפר תבור, זוג קשישים בני 88 ו- 87 בהתאמה (להלן: "המתלוננים").

ביום 20.6.10 הגיעו הנאשמים והאחר לרחוב המייסדים בכפר תבור, כשברשותם אזיקונים, כובעי גרב וכפפות. הם צלצלו בפעמון הבית של המתלוננים ומשפתח המתלונן את דלת הכניסה הם דחפו אותו והפילו אותו על הרצפה, וכך נחבל ונפצע בגבו ובראשו.

הארבעה שאלו את המתלונן היכן כספו, "הפכו את הבית", ובשלב מסוים התיישב אחד מהם על המתלונן, עת היה האחרון שרוע על הרצפה כשהוא מדמם עקב נפילתו. המתלונן סטר לשודד שהתיישב עליו ובתגובה נטל השודד מספריים ואיים באמצעותם על המתלונן.

הארבעה נטלו מן הבית את ארנקו של המתלונן, ובו כסף, כרטיס אשראי ומסמכים. בטרם צאתם, חתכו הארבעה את כבל הטלפון ושברו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן.

המתלונן הצליח להתרומם, וכשהוא נעזר בהליכון יצא אל מרפסת הבית ומשם הזעיק עזרה.

בינתיים נמלטו הארבעה מן המקום לכיוון צומת גולני באמצעות רכבם, וסמוך לקיבוץ בית קשת השליכו מן הרכב את ארנקו של המתלונן. הם הגיעו עם הרכב לתוך הכפר בועיינה - נוג'ידאת, כאשר רכב משטרה דולק בעקבותיהם. הנאשמים 1 ו- 2 הצליחו להימלט מן השוטרים ובמשך יומיים הסתתרו בבית אחיהם בחיפה, עד שנעצרו.

3.         לגבי נאשם 1 צורף לתיק זה אישום נוסף (ת"פ 7848-07-10 בבית משפט השלום בטבריה), ובגינו הורשע בעבירות של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב - לפי סעיף 413ו' לחוק; וגניבה מרכב - לפי סעיף 413ד' לחוק.

4.         הצדדים בתיק  זה חתמו, כאמור, על הסדר טיעון, ולפיו "באשר לעונש סוכם על ב"כ הצדדים כי ב"כ המאשימה יטען לגבי כל אחד ואחד מהנאשמים לעונשים הבאים: לגבי הנאשם 1 עשר שנות מאסר בפועל בנוסף לעונשים נלווים; לגבי הנאשם 2 תשע שנות מאסר בפועל בנוסף לעונשים נלווים; לגבי הנאשם מס' 3 שבע שנות מאסר בפועל בנוסף לעונשים נלווים. העונשים הנ"ל מבחינת ב"כ המאשימה אלו העונשים הראויים ואילו הסניגורים יטענו טיעון פתוח, כראות עיניהם, לעונשים מופחתים".

טיעוני המאשימה

5.         בא כוח המאשימה חזר על עיקרי הסדר הטיעון. הוא ציין לזכות הנאשמים את הודאתם בעובדות כתב האישום והחיסכון בזמן שיפוטי, אולם הדגיש, כי מדובר באירוע חמור ושלחובת שניים מן הנאשמים עבר פלילי מכביד.

בהינתן, כי העונש הקבוע לצד עבירת השוד הוא 20 שנות מאסר, כך נטען, הרי שהעונש לו עותרת המאשימה הוא ראוי ומביא לידי ביטוי את השיקולים לזכות הנאשמים.

עוד הצביע בא כוח המאשימה על האכזריות שבמעשים ועל כך שמדובר בשוד מתוכנן, אשר עלול היה להסתיים בתוצאות קשות.

טיעוני הנאשמים

6.         בא כוח הנאשם 1 ציין, כי מדובר בבחור צעיר, יליד 1986, שגדל בתנאים קשים של "עזובה רגשית וחומרית", מבלי שזכה לטיפול ראוי בילדותו. עוד ציין את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן והחיסכון בזמן שיפוטי ואת העובדה שלא ננקטה, לעמדתו, אלימות חמורה כלפי המתלונן.

בא כוח הנאשם 2 ביקש להימנע מהטלת העונש החמור לו עותרת המאשימה. כקודמו, אף הוא ציין את נסיבות החיים הקשות של נאשם 2, את ההודאה בעובדות כתב האישום, וטען, כי האלימות שננקטה כלפי המתלונן "אינה ברף העליון".

הסנגור הפנה לפסקי דין בהם על מורשעים בעבירות דומות נגזרו עונשים פחותים מאלה להם עותרת המאשימה, וביקש להסתפק בעונש קל ו"אף להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם", אשר החלה ביוני 2010.

בא כוח הנאשם 3 ציין, כי להבדיל מן הנאשמים האחרים, לחובת הנאשם 3 אין הרשעות קודמות אלא רישום פלילי יחיד ללא הרשעה לצידו, בעבירה שאינה רלוונטית לעניין האישום הנוכחי. עוד ציין, כי הנאשם 3 סיים לימודים אקדמאיים והוא בעל תואר ראשון במדעי החברה, וכי הרקע לביצוע העבירה הוא במצוקה כלכלית ונפשית שפקדה את משפחתו, כאשר דרך התנהגות זו אינה אופיינית לנאשם 3.

גם סנגור זה סבור, כי על בית המשפט להסתפק בעונש מקביל לתקופת המעצר.